סיכום ושאלת הוודאות

עד עתה ניסיתי להציג הבנה במהות ההגיון העברי השמעי לאור ובתוספות על דברי החוקרים החשובים לפני. ראינו שההגיון השמעי הוא ההקשבה לתוך של כל דבר, ראינו שהתכונה הסימבולית היא משהו שנטוע עמוק בתודעה האנושית, ראינו שהתפיסה של ההגיון השמעי מתאימה לתפיסה הקבלית שכל העולם הוא לבושים על גבי לבושים של דבר פנימי אחד. ראינו שהדבר הכי פנימי הוא האינסוף. טענו שהדרך "לשמוע" את האינסוף זה על ידי זיהוי וחיבור פנימי לתנועתיות של כל המציאות ששיאה הרצון האנושי העליון, וראינו שבסופו של דבר הכל מתעלה ומשתוקק על אין סוף.

אולם ישנה שאלה שעומדת ברקע כל הדיון, ולמרות מרכזיותה, אינה נידונית כמעט בין העוסקים בהגיון העברי השמעי. שאלה זו היא שאלת הוודאות, ואסביר:
הרב הנזיר בהגיון העברי השמעי, מעמיד שיטה הגיונית. שיטה הגיונית איננה הגות תיאורתית, אלא היא אמורה להיות רלוונטית לעולם המציאותי, קרי, היא אמורה לתת לנו דרך אמיתית להסתכל על העולם.
המושג "אמת" עבר הרפתקאות רבות במאות האחרונות. כאשר בבסיס החשיבה של העידן העתיק והימי ביינימי יצא מתוך נקודת הנחה שישנה אמת, וכל הוויכוחים היו רק מהי ואיך למצוא אותה, הרי שהיום המצב שונה לגמרי.
ישנם טוענים שאין כלל אמת, ישנם טוענים שהיא ישנה אלא שאין דרך להגיע אליה, וישנם הנותנים הגדרות חדשות למושג אמת, כמו רלוונטיות ויעילות או לפי פונקציונליות חברתית או נפשית.
גם הדרכים הבסיסיות ביותר לבירור המציאות – החושים, הוטלו בספק על ידי פילוסופים כמו יום, ברקלי ועוד.
מאחר ונושא זה הוא רחב ועמוק אינו מתאים לפיתוח במסגרת עבודה זו, אך אומר משפט אחד שנראה לי ממצה את הכיוון של ההגיון העברי השמעי.

אפשר שאחת הסיבות שההגיון העברי נקרא שמעי, שהוא מיוסד על הנחה שמישהו משמיע.
ההגיון העברי הוא דרך להקשיב את דבר השם במציאות. ההנחה היא שהקדוש ברוך הוא מדבר עמנו לא רק דרך השכל, אלא דרך כל חלקי האישיות. דרך הרצון, דרך הרגשות, דרך הדמיון ואף דרך השכל. וכמו כן דרך כל המציאות העולמית כולה.
יתירה מזו הטענה היא כפי שראינו בעבודה, שכל אלו, התענוג, הרצון, השכל, הרגשות והדמיון, הם דרגות שונות של אותה ההופעה, כך שבעצם הלגיטימיות של כל אלה אינה נופלת מן הלגיטימיות של השכל (שהוא מקובל כאבן בוחן לגיטימית ובחלק מההגויות יחידה, למציאות).

אם בזמנו של הרב הנזיר על מנת להתמודד עם ההשכלה, הרב הנזיר נלחם לייסד הגיון חדש הפתוח למה שמעבר למדידה המדעית המצמצמת, אף על פי שהיה לכאורה כאלה שהתמודדו באופן מאוד יפה עם ההשכלה דרך הכלים והנחות היסוד שלה עצמה. על אחת כמה וכמה שבדורנו שהפוסטמודרניות שברה כל כלי להתמודדות, בכפירה גורפת בכל כלי להוכחה מסוג כל שהוא, וודאי שאנו זקוקים קריטריון אמיתי ואלטרנטיבי ליצירת השקפת עולם. אבל למצירות מביכה זו של העולם הפוסט, ישנו ייתרון בהקשר של ההגיון העברי השמעי. מכיוון שהחשיבה הפוסטמודרנית כפרה כאמור בכל קריטריון לאמת, מה שנותר לעולם זה הטבעיות והנוחות. ההגיון העברי השמעי גם הוא לא טוען לכאורה לאמת ברמה של הבירור השכלי הוכחתי, אלא ממקום של חיבור מלא למה שבתוך הנפש, ובכך הוא דומה דוווקא יותר לאופן בירור האידאות והאידאלים הרצויים בעולם הפוסטמודרני. הוודאות של ההגיון העברי השמעי אינה וודאות מן הסוג שהעולם הפוסטמודרני כפר בה, אלא דווקא מן הסוג שהוא נוקט, שכן סוף סוף גם בעולם הפוסטמודרני יש ערכים אלא שהבסיס שלהם הוא נפשי ורצוני ולא שכלי.